הרכב של שבעה שופטים בבית המשפט העליון קבע אתמול (ד') ברוב של 3-4 כי למשרד הבריאות אין סמכות להגדיר את מרכזי הלידה הטבעית כבתי חולים ולא ניתן להתנות את הפעלתם בקבלת רשיון. במילים אחרות: ניתן להפעיל מרכזי לידה טבעית מחוץ לבתי החולים.
עוד בעניין דומה
בפסק הדין, המשתרע על 75 עמודים, נקבע עוד כי עד שיגובשו הנחיות או חקיקה בנושא יחולו על מרכזי הלידה הטבעית אותן הוראות של חוזר משרד הבריאות בעניין לידות בית. בפסיקה זאת הפך בג"צ החלטת קודמת מ-2018 שתמכה בעמדת משרד הבריאות ואסרה את הפעלתם של מרכזי הלידה.
בדעת הרוב תמכו בהחלטה נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות והשופטים דפנה ברק-ארז, יצחק עמית ועופר גרוסקופף, לעומת עמדתם של ניל הנדל, נועם סולברג ויוסף אלרון.
בפסק הדין שכתבה השופטת ברק-ארז נאמר בין השאר: "החלטת משרד הבריאות שלא לאפשר לנשים ללדת במרכזי לידה טבעית מביאה, הלכה למעשה, לצמצום אפשרויות הבחירה העומדות בפני אישה בהריון בכל הנוגע לתהליך הלידה, תוך השפעה ממשית על אפשרות השליטה באשר לתהליך המתרחש בגופה שלה".
עוד ציינו השופטים כי "על פי ההגדרה, בית חולים הוא מוסד שבו ניתן טיפול רפואי והגדרה זו אינה תואמת את הפעילות המתקיימת במרכזי הלידה הטבעית, בין היתר, בהתחשב בעובדה שהשירות הניתן במרכזי הלידה הטבעית איננו עולה כדי טיפול רפואי אלא מכוון בעיקרו למתן תמיכה, סיוע וליווי לאשה היולדת".
לעומת זאת, שופטי המיעוט סברו כי "לשון הפקודה ברורה וחד משמעית ומלמדת כי מרכזי לידה טבעית, שהם מוסדות לקבלת נשים יולדות בעת לידתן, המעניקים סיוע וטיפול רפואי ליולדות, עונים להגדרת המונח 'בית חולים'. גורם רפואי מוסמך המלווה את הלידה, תוך עריכת בדיקות שגרתיות ליולדת, במרכז שיועד לשם כך, נחשב למעשה כמי שמעניק טיפול רפואי ליולדת".
מרכזי לידה טבעית נפתחו בשנים האחרונות על ידי אחיות מיילדות בצימרים או בחללים אחרים שהותאמו לכך וללא חשש מהתערבות רפואית שלא לצורך, מבלי לבצע לידת בית. הקמת המרכזים החלה לאחר שמשרד הבריאות הודיע ב-2014 על סגירת מרכזי הלידה הטבעית שפעלו בבתי החולים.
באוגוסט 2018 הוגשו עתירות על ידי חמש נשים שביקשו ללדת במרכז הלידה הטבעית, עמותת "נשים קוראות ללדת - למען חופש בחירה בלידה" ובעלים של מרכזי לידה טבעית שנסגרו בהוראת משרד הבריאות. הטענה המרכזית של העותרות היתה כי מרכז לידה טבעית איננו בית חולים, ולכן לא נדרש רשיון להקמתו. העותרות טענו כי ההחלטה שלא לאפשר את פעילות מרכזי הלידה הטבעית מפלה לרעה נשים שלא יכולות ללדת בביתן ומתגוררות באזורים מרוחקים מבתי חולים.
כבר בפתיח של פסק הדין הדגישה השופטת ברק-ארז כי הסוגיה שנדונה היא פרשנית: "השאלה היא האם החקיקה הקיימת בישראל מקנה למשרד הבריאות סמכות למנוע כליל את הפעלתם של מרכזי לידה טבעית, כלומר מקומות שבהם מוצעים שירותי מיילדוּת לנשים הרות ואינם מחזיקים ברשיון לפעול כבתי חולים, על כל המשתמע מכך".
בהמשך נאמר בפסק הדין: "הדין במדינת ישראל איננו אוסר על לידה בבית. ניתן לתהות: מהו הרקע לבחירה של יולדת בחלופה של לידה בבית שאיננה מלווה בכל הבטחונות הרפואיים שיש בסביבת בית החולים על המכשור הרפואי הקיים בו והצוות הרפואי המקצועי שעומד בו לרשות היולדת? זהו כמובן עניין של השקפה. רוב הנשים בישראל הולכות בדרך הסלולה של לידה בבית חולים. אולם, יש המעדיפות ללדת בביתן – זאת, בין היתר, על בסיס העדפה של הסביבה הביתית והסתייגות מעודף מדיקליזציה של תהליך הלידה".
פסק הדין מציין חוזר מנכ"ל בהקשר ללידות בית: "משרד הבריאות מכבד את הזכות והחופש של כל אישה לבחור היכן ללדת", תוך הדגשה כי לשיטתו לידות בחדרי לידה מוכרים ומורשים הן בטוחות יותר ליולדת וליילוד". החוזר קובע כי רשאים מיילדת מוסמכת או רופא לקבל לידות בית בבית היולדת".
החוזר שמצטט בית פסק הדין מפרט את התנאים הקונקרטיים לפיהם רופאים או מיילדות רשאים לעסוק בקבלת לידות בית וכן הוראות שונות ותנאים הכרחיים לליווי לידות הבית על מנת שייערכו באופן בטיחותי, כמו: הריון עם עובר יחיד במצג ראש, משקל מוערך של העובר שנע בין 2.5 ל-4 ק"ג, עריכת סקירת מערכות במהלך ההריון, שלילה סוכרת היריון ועוד.
כן קובע החוזר התוויות נגד ללידת בית – מקרים שבהם חל איסור על רופא או מיילדת לקבל לידת בית: סיבוכים בלידה קודמת לרבות היפרדות שליה, דימום חריג לאחר לידה או קרעים בפרינאום בדרגה 3 או 4, תמותת עובר ברחם או בלידה וסיבוכים נוספים וגם הריון של יותר מעובר אחד, מצג שאיננו מצג ראש, מחלות מערכתיות כרוניות או חריפות שאובחנו בהריון, יתר לחץ דם, חשד למום בעובר, שליית פתח או שליה נמוכה, אנמיה אימהית או הריון שלא בוצעה במהלכו סקירת מערכות או שלא נשללה ביחס אליו סוכרת הריון.
בנוסף, קובע החוזר כללים לטיפול ביולדת וביילוד במהלך ולאחר הלידה וכללים להעברת היולדת והיילוד מלידת בית לבית חולים במקרה הצורך.
"עמדתו המקצועית של משרד הבריאות מצדדת בכך שלידות יתקיימו בבתי חולים בלבד, כל עוד לא מדובר בביתה של היולדת עצמה. זוהי עמדה שטעמיה עימה מההיבט של לקיחת מרווח ביטחון מרבי בכל הנוגע לשלומם של היולדת והיילוד. מנגד", נקבע בפסק הדין, "יש גם טעמים השוקלים נגדה, כאשר תשומת הלב ניתנת לרווחת היולדת ולחופש הבחירה שלה. השאלה שהוצבה להכרעתנו היא: האם משרד הבריאות בכלל הוסמך לאסור כליל על פעילות התומכת בלידה מחוץ לבית החולים כאשר היא אינה מתבצעת בבית היולדת אלא במקום אחר כדוגמת מרכז לידה".
בהכרעת הדין קבעה אפוא השופטת ברק-ארז: "אני סבורה אפוא שיש לקבל את עמדת העותרות ולקבוע כי משרד הבריאות אינו מוסמך להורות על סגירתם של מרכזי לידה טבעית בשל כך שאלה אינם מחזיקים ברשיון לפעול כבית חולים אולם בכפוף להקפדה על כל הוראות הדין האחרות הנוגעות לרגולציה של טיפול ביולדות.
"לידה אינה מחלה", ציינה השופטת. "ממילא, היא יכולה להתבצע ללא נוכחות רופא ואף ללא ליווי רפואי. למעשה, גם לידה בבית חולים יכולה להתנהל ללא נוכחות של רופא מתחילתה ועד סופה, בהתאם לנסיבות, וכך קורה בפועל במקרים רבים".